Vaéra hetiszakasz‎ - פרשת וארא

"Megtudjátok, hogy én vagyok az Úr, aki kivezet benneteket Egyiptom rabmunkái alól."(2Móz 6:7)

A következőkben Deutsch Majse (Mózes) rabbi, salgótarjáni rabbi (meghalt 5691/1931) szavai olvashatók Drusé Vehidusé Rmba"d (דרושי וחדושי הרמבא"ד) című könyvéből idézve:

Az Énekek énekének ezen versét(6:11-12): "Lementem a dióligetbe… , öntudatlanul bekerültem népem hercegi fogatai közé" értelmeznünk kell, mert a korunk eseményei körül forog. Hasonló már többször előfordult a múltban, mikor Izrael gyermekei közül alávalók, istentelenül cselekvők a hatalom embereinek arról árulkodtak, hogy az istenfélők és Mózes Tórájában hívők nem tartják be a király törvényeit. Most újra igyekeznek érvényesíteni azt a rendeletet, amely az országunkban élő zsidók mindegyikét egy gyülekezetbe kényszerítené. Így egy vezetője lenne mindenkinek, és csak így adnának engedélyt, hogy más véleményű emberek imaházakat építhessenek maguknak és külön zsinagógákban imádkozó közösséget alkossanak. E besúgók szándéka az, hogy a hívők felett hatalmat gyakorolhassanak, a zsidóságtól eltávolodott újítók hírnökei legyenek, ahogy más országokban ez már sikerült is.

Ezt egy jól ismert példázattal meg lehet világítani: Egy apa a fiával haladt az úton, és egy lovas kocsi jött utánuk. Utolérve őket megállította a kocsit a hajtó, és azt mondta nekik, hogy szálljanak fel és üljenek mellé, ő pedig elkalauzolja őket a kívánt úti céljukhoz némi pénzért. Alkut kötöttek vele, felszálltak és melléültek. Miután néhány lépést tettek, a kocsis így szólt hozzájuk: "Ez meredek hegyi út, nehéz a lovaknak a teher, ezért kérem, szálljanak le és így menjenek a hegy tetejéig." Majd amikor a lejtős úthoz érve fel akartak szállni és leülni, így szólt hozzájuk: "Itt nagyon veszélyes a kocsiban ülni, a hegyről lefelé menet fel is borulhatunk a lovak vágtája miatt." Újra síkvidékre értve a kocsis így szólt hozzájuk: "Itt igazán kellemes gyalogolni, ezért fel se üljetek hozzám." Erre az apa megkérdezte tőle, mi lesz a jele, hogy a kocsiba ülhetnek? „Majd amikor félreállunk,”- válaszolta, „vagyis ha megállunk pihenni valamelyik faluban a fogadó udvarán.” Erre az apa így szólt: "Akkor mi szükségünk van szekérre? Megyünk majd, ahogy eddig." De a fia így válaszolt: “Hasznunkra lesz a szekér, mert ha a földön álldogálunk a pihenőn, az emberek szegénynek, segítségre szorulónak tartanak minket, míg ha a szekérben ülünk, akkor gazdagnak, értékeseknek." Az apa így felelt: "Ilyen hamis tekintélyért nem helyes pénzt költenünk, több a kára, mint a haszna. Ha tekintélyes uraknak tartanak bennünket, akkor üldözőbe is vehetnek minket, hogy kiraboljanak és, Isten őrizz, még elmenekülni sem tudunk, mert nem a szekéren ülünk, hanem a nyomában bandukolunk."

A példázat szekere a közösség ügyei és feladatai a szent Tórával és a micvákkal kapcsolatban, a kocsisok felelnek meg a gonosz besúgóknak, akik egész Izraelt egybe akarják gyűjteni. Amikor azonban egy konkrét micvához érünk, mint például a vágás(sechita), a mikve, vagy a tóratanulás, az olyan nekik, mint a hegyi emelkedő vagy ereszkedő, ránk parancsolnak, hogy szálljunk le a szekérről, mert elegük van ezekből. Céljuk ugyanis az, hogy elkeveredjenek a népekkel és cselekedeteiket elsajátítsák. De ha az imáról van szó, és ebben minden nép hasonló, törvényeik miatt nem hagynak minket(zsidókat) együtt imádkozni magukkal, akkor megengedik nekünk, hogy a síkságon járjunk és a mezőn időzzünk. Ez azt jelenti, hogy a lábunk a tanházba és az imaházba visz minket, hogy ott – engedélyükkel – tőlük külön imádkozzunk.

Van köztünk néhány könnyelműen gondolkodó, aki azt mondja, hogy jó és helyes, hogy együtt ülünk velük a szekéren, vagyis hogy egy gyülekezet leszünk, így megmutatva a népeknek, hogy vannak nemes és tiszteletreméltó vezetőink, hogy mi is tiszteletet és elismerést kapjunk tőlük (ezt nevezik képviseletnek). Valójában a válasz ez: miért költsük a pénzünket ilyen jelentéktelenségre, miért kellenek a drága lovak, ha nem ülhetünk be a Tóra és a parancsolatok szekerébe, és mi több, ez az utazás és tekintély a nemzetek szemében irigységet és gyűlöletet fog okozni az ellenségeink szemében, ráadásul nem is ülünk szekéren, azaz ebben a nagyságban nem lesznek betartva a Tóra és a parancsolatok, és így ki véd meg minket az üldözéstől? Ezért jobb, ha elszakadunk tőlük és nem vetünk szemet a nagyságukra.

Az Énekek éneke kérdésének(6:11) „A dióligetbe szálltam alá,… látni virágzik-e a szőlő, rügyezik-e a gránátalma” értelme az, hogy a Tórát és a micvákat tartják-e, ugyanis ezek keresése illik hozzánk. Az evilágban „öntudatlanul bekerültem népem hercegi fogatai közé”(u.o. 6:12), kísértésbe esünk, hogy felszálljunk a fogatukra, a nagyságukhoz, ezzel kezükre juttatva magunkat, alárendelve magunkat nekik, mint vezetőknek.

Ennek a mondatnak is ugyanez az értelme: „megtudjátok, hogy én vagyok az Úr, aki kivezet benneteket Egyiptom rabmunkái alól.” Ezáltal értitek meg és ismeritek el az Ég igáját és nem vetitek alá magatokat az istentelenek igájának. Isten töri majd le nyakunkról a számkivetettség jármát és felegyenesedve elvezet Földünkre, mihamarabb, még napjainkban!

(Elhangzott 5644-ben [1884] a besúgók ébredezése kapcsán)

*

Ezeknek a szavaknak különös jelentőségük és relevanciájuk van a mai helyzetben, amikor a status quo közösséghez és Chabadhoz kötődő idegenek kétes és igazságtalan módszerekkel próbálják átvenni az autentikus magyarországi ortodox zsidó közösség feletti irányítást. Isten semmisítse meg gonosz terveiket!

*

"וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים"

יש לפרש בהקדם הפסוק בשיר השירים "אל גנת אגוז ירדתי וכו' עד לא ידעתי נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב", שענין זה סובב והולך על מעשה זמננו וכיוצא בו היה כבר כמה פעמים בעו"ה, שקמו בני בליעל מזרע ישראל עושי כל תועבת ה', והלשינו אל המלכות שהיראים ומאמינים בתורת משה אינם עושים את דתי המלך, ולזאת בקשו לחדש הגזרה שיוכרחו כל בני ישראל הדרים בארצנו להיות קהלה אחת וראש אחד יהיה לכלם, ורק לזאת יותן רשות שאנשים בעלי דעת אחרת יוכלו לעשות להם בתי תפלה וביהכנ"ס מובדלים מהם להיות חברה תפלה לעצמם. וכוונת המלשינים היתה בזה שהמה יומשלו על המאמינים ויהיו סרים למשמעתם של המתחדשים אשר רחקו מדת יהדות, ובעו"ה בשאר מדינות כבר הצליחו בזה הרבה.

ויש להמתיק עניין הזה ע"י משל הידוע: אב אחד הלך בדרך רגלי עם בנו ובא אחריהם עגלון עם מרכבות סוסים וכאשר הגיעם, העמיד את העגלה ואמר להם שיעלו וישבו אתו ויוליכם למחוז חפצם במחיר כך וכך, והנה התפשרו אתו ויעלו וישבו אצלו. אחרי הלוכם איזה פסיעות אמר להם העגלון הנה דרך הזה עולה בהר וקשה המשא לסוסיו לכן ימחלו לרדת מעל המרכבה עד שיגיעו אל ראש ההר. והנה כאשר הגיעו לדרך הירידה רצו לעלות ולישב אמר להם הנ"ל, בכאן סכנה גדולה היא לישב בעגלה שמא תתהפך במורדי ההר מחמת מרוצת הסוסים. שוב הגיעו למישור ואז אמר להם העגלון בכאן דרך נאה לטייל רגלי, לכן לא תעלו אלי, והנה שאל אותו האב מתי יהיה האות הזה אשר נוכל לישב בעגלה, אמר להם בעת החניה, דהיינו אם נעמוד לפוש באחד מן הכפרים בחצר מוכר המשקאות, ויאמר האב אם כן מה צורך לנו לעגלה נלך רגלי כאשר הלכנו עד עתה, ויענהו בנו בכל זאת טוב לנו העגלה כי אם נעמוד על הארץ בעת החניה יחשבו אותנו בני האדם לעניים פושטי יד, אמנם בשבתנו על המרכבה יחשבונו לנגידים יקרי הערך. השיבו האב בשביל כבוד מדומה כזה אין ראוי לנו להוציא הוצאות כסף, וגם רבה בזה הרעה מן הטובה שאם יחשבו אותנו לשרים נכבדים אפשר שירדפו אחרינו לגזול ולשדוד ח"ו ואנחנו לא נוכל להמלט כי לא נשב על העגלה כי אם נלך אחריה רגלי.

והנמשל כי העגלה היא עניני הקהלה וחובותיה לגבי התוה"ק והמצות ואלה המלשינים עושי רשעה המה בעלי המרכבה העגלונים שרוצים לחבר כל ישראל לקהלה אחת, אולם כשנגיע אל המצות כגון שחיטה, מקוה, תלמוד תורה, יהיה זה להם כמו עליה להר או ירידה, ואז יצוו אותנו לרדת מן המרכבה כי נמאס הוא בעיניהם, כי כל מגמתם הוא להתערב בגוים וילמדו מעשיהם. ואם נגיע לעניני תפלה שהוא דבר השוה לכל העמים ואנחנו לא נוכל להתפלל עמהם ביחד מפני חוקות הגוים שלהם, אז יתנו לנו רשות לטייל על המישור ולשוח בשדה דהיינו שיהיו רגלינו מוליכין אותנו לביהמ"ד ולבית התפלה אשר ירשו לנו לעשות, להתפלל שם נבדלים מהם.

והנה יש בתוכנו אנשים קלי הדעת שאומרים דבכל זה טוב וישר הוא שנשב עמהם יחד על המרכבה דהיינו שנהיה לקהלה אחת, להראות לפני העמים שיש לנו ראשים שרים ונכבדים וגם אותנו יגיע כבוד ויקר על ידם (מה שקורין רעפרעזענטיערען) אמנם התשובה בזה, שלמה לנו להוציא כספנו על דבר קל כזה ולמה לנו על זה סוסים יקרים כאלה אם לא נוכל לישב על המרכבה התורה והמצות, ומה גם כי בעת הנסיעה בדרכי וכבוד לפני העמים יגרום קנאה ושנאה של האויבים, ועל עגלה לא נשב דהיינו שלא יהיה בגדולה זו קיום התורה והמצות, ומי יגן עלינו מרדיפות. ע"כ טוב לנו להפרד מהם ולא נביט אל גובה קומתם.

וזו כונת הכתוב "אל גנת אגוז ירדתי לראות הפרחה הגפן הנצו הרמונים", אם אמצא קיום התורה והמצות שאותם ראוי' לנו לבקש, אך בעו"ה "נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב", שאנחנו נתפתים לעלות למרכבה וגדולה שלהם ואנו מוסרין עצמינו בידם להשתעבד להם עד שירכבו על ראשינו.

וזה כונת הכתוב דהכא "וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים", ומזה תבינו ותכירו לקבל עול מלכות שמים עליכם, ולא לתת צואריכם תחת עולם של שונאי ה' והוא ישבור עול גלות מצוארינו, ויוליכנו קוממיות לארצנו בב"א. (דרשה זו נדרשה בשנת תרמ"ד על התעוררות המלשינים)

ספר דרושי וחדושי הרמבא"ד, להרב משה דייטש זצ"ל רב העיר שאלגאטאריאן, נלב"ע שנת תרצ"א

*

דבריו הקדושים אלו נוגעים ביותר למצב היום (שנת תשפ"ה), כאשר אנשים זרים ממיני"ם שוני"ם אשר יש להם שייכות לקהילת סטאטוס קווא האסורה ולחב"ד, משתמשים בדרכים שונים ושפלים, כנגד דת ודין, על מנת לגזול את הקהילה הארטהאדאקסי המקורי במדינת אונגארן. יהי רצון וה' יתברך יפר עצתם ויקלקל מחשבתם, ולא תעשינה ידיהם תושיה.